איך קבוצת יחסים בין- אישיים פועלת

הטקסטים מנוסחים בלשון אחת (לפעמים זכר ולפעמים נקבה) מטעמי נוחות, ופונים לשני המגדרים כמובן

חשיפה- היכרות עם אנשים חדשים

הקבוצה מזמנת למשתתפיה חשיפה לאנשים חדשים, אתגר לא פשוט. היתרון בקבוצה הוא המרחב המוגן, המסגרת המוגדרת והליווי של המנחים. כל אלה מאפשרים חשיפה במינון ובאופן הדרגתי. כל משתתפת בוחרת לעצמה את המינון המתאים ואת הקצב בו היא רוצה להתחיל לדבר, לענות על שאלות, לשאול שאלות, להתייחס לדברי אחרים, להעלות נושאים משל עצמה, להתבדח ואפילו להביע עמדות מנוגדות.

היכרות עם התמודדויות דומות אצל אחרים

יתרון משמעותי בעבודה הקבוצתית היא האפשרות לפגוש עוד אנשים שחווים קשיים דומים. ראשית, הידיעה שהקושי שלי הוא לא דבר ייחודי אלא תופעה מוכרת ונפוצה ושישנם כלים להתמודדות עימה, מעודדת עבור משתתפים רבים ואף מרגיעה. מעבר לכך, ההזדמנות לראות חבר לקבוצה עובר תהליך (למשל, שיתוף בחוויה בקבוצה אחרי תקופה של שתיקה והתכנסות או להיפך, כשאדם חווה התכנסות לאחר תקופה בה היה יותר פתוח) מאפשרת להבין את החוויה האישית מנקודת מבט חיצונית ומעניקה לאתגרים בין-אישיים מוכרים מימד נוסף של התבוננות. לבסוף, במהלך התמודדות עם סיטואציה קבוצתית, אדם יכול לקבל משוב, הבנה, תמיכה, אמפתיה והכלה מצד חברים לקבוצה שמבינים מה הוא עובר ורוצים לסייע לו בתהליך.

הרחבת מעגלים חברתיים

השתתפות בקבוצה היא גם חברות בקבוצה. כתוצר לוואי של המסגרת הקבוצתית הבטוחה שמאפשרת אותנטיות וקרבה, נרקמים קשרים אישיים וחברויות. לעתים חברויות אלה נמשכות גם מחוץ לקבוצה, אך לא בהכרח. הגדלת מעגל הקשרים, מגדילה את טווח ומגוון האנשים הקרובים לי, מאפשרת ביטחון רב יותר בתחושת המסוגלות החברתית ומרחיבה את מעגל התמיכה (יש עוד אנשים שאני יכול לסמוך עליהם).

למידת דרכי התייחסות חדשות בסיטואציות חברתיות

לעתים תכופות כשאנחנו נקלעים לסיטואציות חברתיות מסוימות, אנחנו מרגישים שישנה ברירה אחת לפעולה (למשל, להשיב לשאלה גם אם לא נוח לי כרגע להשיב עליה). בקבוצה, בעזרת המנחים ותמיכת המשתתפים, מתאפשר לעתים להתעכב על אירוע בין-אישי כזה בעודו מתרחש בזמן אמת ולנסות לחשוב על התחושות המתעוררות, העמדות וההתנהגויות שקופצות לנו לראש. במקרה כזה, החברים לקבוצה יכולים להציע למשתתף מגוון רחב של תגובות חלופיות שיגדילו משמעותית את דרגות החופש שלו בטווח הארוך.

זיהוי והקטנת אזורי הקונפליקט וההימנעות

לכולנו יש מצבים בהם אנו מרגישים אי נוחות ומצבים בהם אנו מרגישים בטוחים. באופן טבעי קיימת נטייה להימנע ממצבי אי נוחות, המכונים גם אזורי קונפליקט, ולהעדיף על פניהם את אזורי הנוחות שלנו, המצבים בהם אנחנו מרגישים בטוחים. למשל, משתתפת שמרגישה לא בנוח לדבר על החיים האישיים שלה, ומוצאת עצמה מדברת רק על דברים שקרו לה בעבודה, תחום בו היא מרגישה בטוחה. אזור נוחות אופייני אחר אליו אנחנו נוטים "לסגת" הוא השתיקה וההתכנסות בתוך עצמך לעומת הבעת דעה שעשויה לעתים לעורר קונפליקט עם אנשים אחרים. במהלך ההשתתפות בקבוצה מתאפשרות שתי הזדמנויות: ראשית, בעזרת המנחים והמשתתפים האחרים ניתן לקבל משוב ולזהות את אזורי הנוחות אליהם אנחנו "בורחים" וכן את אזורי הקונפליקט מהם אנחנו נמנעים. שנית, המרחב הקבוצתי המוגן והליווי התומך של המנחים מאפשרים, לאט לאט, לאזור אומץ ולחקור את אזורי הקונפליקט, מהם נמנענו עד עתה ולהרגיש יותר בנוח בתוכם.  

התנסות בעמדות חברתיות חדשות

המרחב הקבוצתי המוגן מזמן הזדמנויות מדהימות להתנסות ב"עמדות" חברתיות שונות. משתתפת שכל חייה היתה ה"ביישנית" יכולה לאט לאט להוסיף לטווח התפקידים החברתיים שלה עמדות חברתיות נוספות, לנסות להתבדח ולהיות "המצחיקה" למשך כמה פגישות, לעודד חברים וחברות בקבוצה כשהם מתמודדים עם קשיים ולהיות "התומכת". משתתף שתמיד היה "חסר טאקט" יכול לתת למשתתפים אחרים משוב על התנהגותם ולהיות "המוביל החברתי". האפשרות להרחיב את רפרטואר התפקידים החברתיים והעמדות היא חלק עיקרי בעבודה הקבוצתית.

יצירת מרחב חברתי מוגן

אחד ההיבטים המשמעותיים ביותר של הקבוצה הוא היקף ומגוון האנשים שיוצרים ביחד סיטואציה חברתית ובין-אישית ממשית, פעילה ודינמית. בכל זאת, הקבוצה עדיין מהווה מרחב מוגן, בעל מסגרת מוגדרת בזמן (שעה וחצי בדיוק אחת לשבוע), במקום (חדר קבוצתי קבוע), פורמט ישיבה (ישיבה במעגל) והרכב משתתפים יציב. בנוסף, שני המנחים שומרים את המרחב הקבוצתי כמקום המכבד רגשות וחוויות אישיות, בו לא נפגעים ולא פוגעים, בו ניתן להתבטא באופן אותנטי אך אין חובה כזו, ובו לכל משתתף נתון החופש לבחור בקצב שלו. כך, משתתף שחש מתח בסיטואציות קבוצתיות ומעוניין להתגבר על כך, יכול לקחת על עצמו משימת הסתגלות למעגל הקבוצתי ובשבועות הראשונים להגיע לקבוצה תוך ידיעה שאינו מחוייב בדיבור ורשאי פשוט לשבת ולהקשיב. משתתפת אחרת שמתקשה להיות בחברת אנשים זמן רב מדי, יודעת שהיא מגיעה רק לשעה וחצי אחת לשבוע ללא מחויבות מעבר לכך. 

קבלת תמיכה ומתן תמיכה

הקבוצה מורכבת מאנשים שהתמודדו בעבר או מתמודדים עם אתגרים בין-אישיים, בין אם לבדם או בהסתייעות בעזרה מקצועית. הקבוצה מהווה מקור תמיכה נוסף בו ניתן להיעזר במשאבי התמיכה והעידוד שהקבוצה וחבריה יכולים להציע. קבלת תמיכה מאנשים רבים בעת אחת היא חוויה מעצימה במיוחד שיכולה להוות משענת בתקופות מורכבות בחיים. לא פחות חשובה מכך היא האפשרות להוות גורם תמיכה עבור משתתף אחר, דבר שמחזק את תחושת הערך העצמי. הניסיון המחקרי מראה שחיזוק ועידוד של האחר מכניס אותנו לעמדה חיובית ואופטימית ואף מגן מפני דיכאון.

צבירת ביטחון

חברי הקבוצה מעידים שההשתתפות בקבוצה לאורך זמן היוותה גורם מסייע בצבירת ביטחון עצמי ותחושת נוחות גם בסיטואציות חברתיות ובין אישיות מחוץ למסגרת הקבוצתית. אחת הסיבות לכך היא ההתנסות הרציפה, אחת לשבוע, במערכת יחסים קבוצתית ובין-אישית מורכבת ואותנטית, תוך התעמקות והבנה של הדינמיקה הקבוצתית בהכוונת המנחים, ובעזרת שיקוף ומשוב מצד שאר חברות וחברי הקבוצה.  

ייעוץ וצבירת ידע

בקבוצה אוסף של אנשים עם נסיונות חיים, ידע והכשרה שונים, ועם רקע דומה של קשיים. לרוב, כאשר משתתף מציג קושי עימו הוא מתמודד כעת, המשתתפים והמנחים יכולים לשתף בידע מעשי וקונקרטי לגבי דרכי התמודדות. החל מייעוץ לגבי תגובות באתרי היכרויות, דרך התמודדות עם ביורוקרטיה אוניברסיטאית ועד עצות ומידע לגבי טיפולים פרטניים שונים. הקבוצה שופעת עצות מבוססות ניסיון שאפשר להסתמך עליהן.

התמקדות בחוויה האישית

בעוד שהמשתתפות והמשתתפים לומדים רבות על דפוסים ותהליכים קבועים שקורים בקבוצות ויכולים לעשות שימוש בידע המוטמע בסיטואציות קבוצתיות בחייהם הפרטיים, מתאפשרת גם התמקדות בחויה הייחודית והאישית של המשתתף/ת בתוך תהליך קבוצתי מוכתב מראש. הזדמנות שלא מתאפשרת בטיפול פרטני או בסיטואציות קבוצתיות אחרות. היכולת להתרכז בחוויה האישית בתוך התהליך הקבוצתי מאפשרת להרגיש יותר בנוח בהמשך ביחסים בין אישיים ולהתנהל באופן יותר אותנטי. 

תהליך הכניסה לקבוצה

כניסה למסגרת חברתית חדשה היא תמיד אתגר גדול, עם פוטנציאל צמיחה רגשית גדול. לפיכך, אנו רואים את שלב הכניסה לקבוצה כחלק חשוב ומשמעותי בתהליך ההתפתחות הבין-אישית ומשקיעים זמן בהכנה, בהבהרה ובתיאום הציפיות לקראת הקבוצה. השלב הראשון הוא שיחה טלפונית עם אחד המנחים, לאחר מכן מוזמנ/ת המועמד/ת לפגישת היכרות בת כחצי שעה עם המנחים. בפגישה ממלאים יחד שאלון קצר ומבררים את סיבת הפנייה, עונים על שאלות ומספרים מעט על התהליכים שעוברים בקבוצה ומתאמים ציפיות. כשבוע לאחר הראיון מתקיימת שיחת טלפון נוספת בה בודקים את רצון המועמד/ת להצטרף לקבוצה ומחליטים על תאריך כניסה. בסמוך לתאריך הכניסה מתקיימת תקשורת טלפונית קצרה נוספת. 

ביום הכניסה לקבוצה, לאחר שיחת מסדרון קצרה המועמד/ת מצטרף למעגל, מתקיימת בקבוצה שיחת היכרות בה המשתתפים מספרים מעט על עצמם ועל הקבוצה. בפגישות הראשונות, משתתפים רבים מעדיפים להקשיב ולא תמיד חשים בנוח להשתתף. המנחים מעודדים השתתפות מדודה ומבררים עם המשתתף/ת החדש/ה עד כמה הי/תה מעוניינ/ת לקבל עידוד לדבר ולהשתתף. לאחר סיום הפגישה מתקיימת שיחה קצרה עם המשתתפ/ת החדש/ה על התחושה בקבוצה ועל החששות שעלו. הפגישות הבאות מהוות אתגר אמיתי, שכן לעתים תכופות אחרי פגישה אחת, משתתף/ת חדש/ה עשוי/ה לקבל "רגליים קרות" ולחשוש לחזור לפגישות. חשוב לזכור ברגעים כאלו שזו תופעה נורמלית שמתרחשת בתהליך הכניסה לקבוצה.